טווח ביניים

הצילום הוא חלק מעבודה הנקראת "טווח ביניים" וצולמה בשנת 2008 במסגרת פרוייקט הגמר של לימודיי במכללת ויצ"ו חיפה. בעבודה צילמתי פועלים העובדים בלילות בבניית ותחזוקת תשתיות.

טווח ביניים הוא המרווח או, יותר נכון, החפיפה בין המציאות לדימיון, בין מה שמעל לפני השטח ומה שמתחתיו, בין מה שנראה ומה שנסתר, בין הסדר לחוסר-סדר, בין היום-יום ובין האמנות.

בביקורת של לירון קורן בעכבר העיר ב-28/07/2008 ("המציאות היא הסטודיו החדש") על העבודה שהוצגה בתערוכת הגמר של מכללת ויצ"ו חיפה נאמר שיש "הקפדה על תאורה, העמדה וקומפוזיציות מדויקות והתוצאה היא ייצוג סימבולי ואפל של הפועלים מתחת לפני הקרקע".

הצילום הזה מייצג את האופי שלי כצלם וכאדם. מצד אחד סדר והקפדה ומצד שני פתח למשהו דמיוני וכיאותי.

הקומפוזיציה מסודרת ומחולקת. קידמת הפריים מיוצגת על-ידי שני קווים ישרים ואנכים זה לזה (עמוד התאורה במרכז והמדרכה למטה). בקידמת הפריים מופיעה המציאות, לכאורה.

דמות עומדת מעל תלולית עפר ומסתכלת למטה לעבר הבור שנפער באדמה, אבל, עמידתה של הדמות היא עמידה "הירואית" כגנרל על גבעה המביט על צבאו המנצח. אך, מצד שני, הדמות רחוקה מלהיות מוצגת כמושלמת. הלבוש הפשוט, הגיל המבוגר, הקרחת והכרס הקטנה הם לא מאפיינים של גנרל מנצח, הם המציאות.

התאורה מוסיפה למתח בין הדימיון למציאות בצילום. התאורה מאירה את הצד המציאותי של הצילום והיא בעצמה חלק מהמציאות (פנס תאורה שהפועלים השתמשו בו כדי להאיר את מקום עבודתם). אך גם כאן יש סתירה, משום שהתאורה נותנת לצילום ניחוח של ציור ומזכירה את השימוש ב"תאורה" של רמברנדט וקאראווג'יו ש"האירו" חלקים מסוימים בציור וחלקים אחרים היו חשוכים.

החלק החשוך של הציור פועל בשני רבדים: הוא מבליט את הדמות המוארת, אך גם נותן לדימיון שלנו לפעול, מה יש שם בחושך? מה מאיר אותו פנס בצד הימני של הצילום? בנוסף לכך, החושך "פותח" את התמונה, אין לתמונה גבולות ברורים והשאלה, מה יש שם בחושך? נשאלת גם לגבי מה שקורה מעבר לצילום. האם אותה דמות מביטה לתעלה שנחפרה כדי לסלול קו ביוב או שהדמות מסתכלת על עבר פי השאול?

מושי גיטליס - צילום אדריכלות וסטודיו
www.mgitelis.com