יום שני, 27 ביוני 2011

ניו-יורק של אדוארד הופר


Nighthawks, 1942, Oil on Canvas, 152.4cm x 84.1cm

אדוארד הופר נולד בשנת 1882 במדינת ניו-יורק והפך להיות אחד מהציירים הריאליסטים החשובים בארה"ב. הוא התמקד בציוריו במציאות של העיר המודרנית והשפעתה על האדם.
NightHakws” הוא אחד מציוריו המפורסמים ביותר. גם בציור זה הופר מתאר את תחושת הבדידות, המועקה והמתח של האדם בעיר הגדולה.

הדיינר בציור מבוסס על דיינר אמיתי שהיה קיים בגריניץ' וילג' בעיר ניו-יורק. לדיינר יש קיר זכוכית ארוך ואין לו כניסה או יציאה. הדמויות כלואות וחשופות לעולם כמו בובות בחלון ראוה. האדם בעיר בודד, אך הוא גם חשוף לכל. החשיפה היא רדודה, אך הבדידות היא עמוקה ונמצאת בתוך תוכו של כל אחד מאיתנו.

התאורה בציור מוסיפה להרגשת המועקה של העיר. האור היחיד בא מהדיינר, האור הוא אור קר וחד. הוא הופך את הדיינר למקום בהיר, בהיר מדי ,שחושף את הדמויות ובנוסף, הוא גורם לצללים חדים שמוסיפים מתח לתמונה. גורם נוסף של מתח הוא השעה המאוחרת שנרמזת על-ידי הרחובות החשוכים והריקים.

הדמויות בציור תופסות חלק קטן מהציור שצויר בפורמט גדול (152.4cm x 84.1cm). העיר תופסת את רוב מרחב הציור, מאפילה על האדם שיצר אותה, מקטינה אותו ומדגישה את בדידותו.

הבדידות של הדמויות ניכרת, אין שום תקשורת ביניהם. כל אחת מהן מסתכלת לכוון אחר.
גם הזוג, לכאורה, שיושב אחד ליד השנייה לא מתקשר אחד עם השני. יש שם זוגיות, אך זו זוגיות לא מתפקדת. כל הדמויות כפופות וכנועות, כאילו, העיר הכניעה אותם.
כל דמות עסוקה בעולם שלה ולא מראה עניין בעולם החיצוני שנמצא מחוץ לקירות הזכוכית, חוץ מהברמן שמסתכל החוצה ומחכה למשהו שיקרה, מה שמוסיף עוד מתח בתמונה, הרי בעיר, תמיד משהו יכול לקרות, משהו יכול לצאת מבין הצללים.

מושי גיטליס - צילום אדריכלות וסטודיו
www.mgitelis.com

יום ראשון, 5 ביוני 2011

מסדרון דיאלוג



התמונה צולמה בבית בקיסריה.

לדברי האדריכל גיא וליקסון, הבית מאופיין ב-"מבטי אורך מקצה לקצה". בנוסף לכך, וליקסון תיכנן את הבית כך שנכנס אליו הרבה אור טבעי מבחוץ באמצעות חלונות גדולים וקירות זכוכית.

אחד ממבטי האורך שעליהם מדבר וליקסון נמצא בצילום מסדרון חדרי השינה אשר מתחיל בחדר ההורים המאופיין בדלת כניסה שחורה ומרשימה וממשיך עם מעקה זכוכית המקשר בין המסדרון למדרגות המובילות למרתף.

בצילום זה, המצלמה הוצבה ממש בקצהו של מעקה הזכוכית, מרחק מילימטרים ספורים (נאלצתי להוריד את מגן השמש והיו כמה רגעים של חרדה כאשר קירבתי בעדינות את העדשה למעקה).
התמונה מסתמכת על האור הטבעי שנשפך אל המסדרון מהחלון הנמצא מאחורי המצלמה. האור נופל על הקיר הימני ויוצר בו צלליות.
כדי שהאור יחדור למסדרון בצורה ישירה היה צורך לחכות לשעה המתאימה, שעת בין ערביים, שעה בה השמש נמוכה ויוצרת אור ישיר וצלליות ארוכות.
התאורה הלא-טבעית היחידה בפריים היא תאורת פלאש המאירה את הארון הלבן הנמצא משמאל לדלת חדר ההורים. הפלאש מאיר את הארון מלמעלה בזוית אלכסונית כדי להדגיש את התלת-מימדיות של החרכים החצובים בדלת.

התמונה משלבת את כל האלמנטים האדריכליים עליהם מדבר וליקסון:
  1. קו אורך שחוצה את הבית ומוביל, דרך מעקה הזכוכית, מהחלון המשקיף לגינה הקדמית ועד לדלת המרשימה של חדר ההורים.
  2. אור טבעי הנכנס לבית דרך חלונות גדולים.
יצירת התמונה והעברת המסר האדריכלי התאפשרה באמצעות דיאלוג עם האדריכל והבנת צורת המחשבה שהובילה לתכנון הבית.

צילום זה הוא חלק מכתבה צילומית שפורסמה במגזין בניין ודיור, גיליון 131, בדצמבר 2010.

מושי גיטליס - צילום אדריכלות וסטודיו
www.mgitelis.com